<h1>ספר החינוך מצוה תצ"ח</h1>
<h2>דף מה:</h2>
שנמנענו מלהקים מלך עלינו איש שלא יהיה מזרע ישראל ואפילו יהיה גר צדק, ועל זה נאמר [דברים י"ז] לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ואמרו זכרונם לברכה בספרי לא תוכל לתת עליך איש נכרי זו מצות לא תעשה, וכמו כן שאר המנויין אין ראוי שנמנה עלינו בדבר מהדברים לא מנוי תורה ולא מנוי מלכות איש שיהיה מקהל גרים עד שתהא אמו מישראל מדכתיב שום תשים וגומר, ודקדקו זכרונם לברכה [קדושין ע"ו ע"ב] כל שימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך. שורש המצוה ידוע, כי מהיות הממונה לראש נשמע לכל בכל אשר ידבר צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים, ויאהב האמת והצדק והיושר, כידוע בכל שהוא ממשפחת אברהם שיש בה כל טובות אלו, וכעין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [שם] שאין מעמידין אלא מזרע ישראל ראש שררה ואפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואמרו גם כן [שם פ"ב ע"א] שאין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא ספר ולא בלן ולא בורסי, ולא מפני שיהיו פסולים למלכות אלא מפני שאומנתן נקלה מזלזלין בהם העם לעולם, ומי שיעשה במלאכות אלו אפילו יום אחד נפסל לשררות אלו. ובמלכות ישראל כבר זכה בו דוד וזרעו לעולם, ואין בידינו עוד לשנותה, כמו שאין בידינו עוד לשנות הכהונה מזרע אהרן שנאמר עליו [שמואל ב' ז'] כסאך יהיה נכון עד עולם, ובביאור אמרו זכרונם לברכה [קהלת רבה פ"ז] כתר מלכות זכה בו דוד, וכל המאמין בתורת משה יודה על זה. ויתר פרטי המצוה מבוארים במקומות מיבמות וסנהדרין וסוטה ונדה, וכבר כתבתי קצת בדיני המלוכה כמנהגי למעלה בסדר זה עשה ג' [מצוה תצ"ז]. ונוהג איסור זה לענין מלוכה בזמן שישראל על אדמתן ביישובן, והיא מן האזהרות שהן על כלל הצבור, ולענין שאר שררות שבישראל נוהג איסור זה בכל מקום שהם שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל. ומשרש המצוה אתה דן שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזריים, והממנה אותם מפני קורבה או מיראתו להם או להחניפם לא תסור רעה מביתו ועל קדקדו חמסו של אותו רשע ירד, ומי שלא ירא מכל אדם להועיל לרבים בכל כחו שכרו יהיה אתו מאת השם תמיד בעולם הזה ונפשו בטוב תלין לעולם הבא, וזרעו יירש ארץ.
